שממית הבתים הינה סוג של לטאה בעלת יכולת יוצאת דופן לזחול על גבי כל מצע, חלק ככל שיהא. כפתורי ההצמדה המשוכללים בכל אחת מחמשת אצבעותיה מאפשרים לה אף להלך הפוכה על התקרה. חוזק הידבקותה למשטחים הוא כל כך חזק עד אשר נמצאו שממיות מתות שנותרו דבוקות למשטח בו מצאו את מותם.
השממיות ניזונות מחרקים ופרוקי רגליים קטנים ואינן מזיקות לאדם. עם זאת, הן מהוות מפגע אסטטי שכן, קשה לישון בשקט וברוגע בידיעה ששממיות מסתובבות בחדרך ואולי אף עליך בעודך במיטה. רק המחשבה על כך עשויה לעורר בחלק נרחב מהאוכלוסייה תחושת לחץ והתפתחות מאפייני אלרגיה.
מכיוון שהשממיות חודרות למגורי האדם לצורכי תזונה יש למנוע ממזונם להתפתח בתוך המבנה.
אסטרטגיות הרחקה
פעולות ההרחקה מהוות טיפול משלים לפעולות מנע לחדירת שממיות.
פעולות המנע המומלצות הינם:
- מניעת היווצרות תנאי לחות המהווים אזורי מחיה נוחים לפרוקי רגליים וחרקים, פתיחת חלונות ואוורור חדרים. במקומות ללא חלונות כגון מרתפים יש להתקין סופחי לחות.
- פעולות למניעת חדירת שממיות הכוללות איטום נקודות צנרת מים וחיבורי חשמל והתקנת רשתות, וילונות וכילות.
- שמירה על סניטציה, הרחקת מזון חשוף וטיפול בנזילות ופתחי ביוב מייעלת את תהליך ההרחקה ומונעת הצטברות חרקים המשמשים מזון לשממיות למשך זמן רב.
- יש לכבות גופי תאורה שאין בהם צורך, בייחוד כאלה הממוקמים מחוץ למבנה.
- פעולות הדברה כנגד חרקים ופרוקי רגליים, אשר מיושמות באמצעות ריסוס חומרי הדברה מתקדמים בגובה התקרה, הקירות, מאחורי תמונות ובארונות ספרים ובגדים.
- עם סיום תהליך ההרחקה מונחות מלכודות דבק לצורך ניטור התפתחות חרקים בתוך המבנה.