העכבישים הינם קבוצה גדולה מאוד של בעלי חיים, תפוצתם נרחבת ביותר ומוצאים בהם מגוון רב של אורחות חיים, התנהגויות והסתגלויות מורפולוגיות ופסיכולוגיות שונות. מספר מיני העכבישים נאמד בכ-45,000 מינים ובישראל מצויים כמה מאות מהם.
לעכבישים חשיבות כלכלית למשק החקלאי כיוון שכולם טורפים בעיקר חרקים ואקריות. עם זאת, עוצמת הארס של עכבישים אחדים יש בה כדי להוות סכנה לחולייתנים גדולים, לרבות בני אדם, ומכאן החשיבות בהדברתם. עיקר הסכנה נשקפת מנקבות העכבישים, המגלות תוקפנות יתרה כשהן נושאות שק ביצים או כשהן שומרות על צאצאיהן.
המסוכנים מבין המינים הם האלמנה השחורה ושושן חום, מינים אשר נפוצים בכל הארץ. האלמנות השחורות הן ארסיות ביותר ובמקומות שונים מפילות קורבנות רבים.
אסטרטגיות הדברה
פעולות הדברה מהוות טיפול משלים לפעולות מנע להתפתחות עכבישים.
פעולות המנע המומלצות הינם:
- מניעת היווצרות תנאי לחות אשר מהווים אזורי מחיה נוחים לפרוקי רגליים קטנים המשמשים מזון לעכבישים, פתיחת חלונות ואוורור חדרים. במקומות ללא חלונות כגון מרתפים יש להתקין סופחי לחות.
- פעולות למניעת חדירת עכבישים כגון התקנת רשתות, וילונות, כילות וכד'.
- פעולות ההדברה כנגד עכבישים משמשות כפעולות משלימות לטיפול המנע ומיושמות באמצעות ביצוע ריסוס חומרי הדברה מתקדמים בגובה התקרה, הקירות, מאחורי תמונות ובארונות ספרים ובגדים.
- הדברת עכבישים כוללת פעילות מחוץ למבנה באיתור אחר סדקים, אבנים ושיחים נמוכים וריסוס חומרי הדברה שאריים במקום.