נברן השדה נפוץ בשטחים חקלאיים ובשטחים בלתי מעובדים. זהו מכרסם המצטיין בפוטנציאל רביה רב ובשנים נוחות לריבוי יש התפרצות אוכלוסיה, אז יכולים הנזקים להגיע למימדים של השמדה מוחלטת של יבולים.
הנברן עלול להקים אוכלוסיות צפופות ולגרום נזקים כלכליים בשורה ארוכה של גידולי שדה, כאשר הנזק מתבטא באכילת הצמחים בכל שלבי הגידול. בשטחי מרעה טבעי עלולה אוכלוסייה צפופה במיוחד של נברן השדה להשמיד את כל הדגניים; במקרים אלה אוסף הנברן ומכלה את זרעי הדגניים והתוצאה עלולה להיות שתפגע כשירותו של השטח למרעה בשנים הקרובות.
בקרבת גידולים הרגישים לפגיעת נברנים יש להקדיש תשומת לב גם לשטחים בלתי מעובדים ובייחוד לשטחים המכוסים בעשביה צפופה וגבוהה, כגון שולי שדות, צידי דרכים, גדות תעלות ניקוז, לאורך קווי המים ומסביב, ליד עמודי חשמל ובשטחי בור הגובלים בחלקות. שטחים אלה עלולים לקיים אוכלוסיות צפופות של נברנים, ולהוות מוקדי רביה להתפשטותם לשטחים חקלאיים גובלים.
בנוסף לנזק הכלכלי עלול הנברן להעביר את מחלת הלפטוספירוזיס (עכברת) ולהוות סכנה חמורה לבריאותם של העובדים בשדות. המחלה מועברת על ידי שתן הנברנים ועלולה להדביק עובדים יחפים או הנוגעים בידיים חשופות באדמה נגועה.
אסטרטגיות הדברה
פעולות הדברה מהוות טיפול משלים לפעולות מנע להתרבות נברנים.
פעולות המנע המומלצות הינם:
- פעולות למניעת התרבות נברנים בשטחים חקלאיים, הכוללת מניעת צמיחה של עשבים רעים בשטחי בור, במטעים ובפרדסים באביב ובקיץ.
- ביצוע חריש עמוק, ההורס את מחילות הנברנים וחושף אותם לעיני טורפים. חריש כזה יעיל יותר בקיץ, כאשר רמת האוכלוסייה נמוכה והמזון נדיר, ויש לעשותו גם בשולי השדות.
- פעולות ההדברה כנגד נברנים משמשות כפעולות משלימות לטיפול המנע.
- הדברת נברן השדה נעשית בהתאם לרמת הנגיעות, כאשר לרוב מיושמת שיטת הרעלה בגרגרים או גז המוחדרים לתוך המחילות.
- אין לבצע הדברת נברנים באמצעות פיזור רעלים בשטח החקלאי מחשש להרעלות משניות.